<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן קל"ה</h1>
<h2>דף צג.</h2>
דין חוטי רגלי בהמה רגילים להסיר חוט, אם הוא מאדים. אך לא נמצא בתלמוד שלנו, ואינו בכלל [חוטים] אחרים. וחוט החזה עמא דבר להסירו, ונראה שהוא בא מן הצואר. וריאה של עוף לא מצינו קריעה כלל ואף לשל בהמה. וגם מנהג ליכא בעוף, ואין לחוש בשל בהמה. חוטים הנמצאים ברגלי בהמה [וביריכי] העוף, ששאל אדוני אם הם אסורים אם הם מלאים דם, או מותרים. לא ידעתי בהם חוטים שיכולים להאדים. ואם אירע באקראי דומה לי כי טוב ליזהר ולהשליך אותן גידין או לחתכם (או) [ו]למולחם כעין מיזרקי ואומצא דאסמיק. כי יש לחוש שמא בולעים דם, כיון שאינם רגילים להיות אדומים. [ואותם הנמצאים ביריכי העוף שרגילין להיות תדיר אדומים] ואין רגילים העולם להסירן. ומתוך המנהג דומה לי שמותרין שאין לומר זה דם, אלא גידים אדומים הם, ואעפ"כ קשה [בעיני] לאוכלם כשבאין לידי, (ואם הם) אדומים או שחורים מלאים דם ואע"פ [כן] אין צריך לנקרם קודם בישול, דלא חזינן לרבנן קשישאי דמצרכי הכי. ואותם של חזה שבראשי הצלעות מכאן ומכאן, נוהגים (אין מקרן) [לנקרן] למליחה. ונראה שהן יוצאין מן הוורידין של צואר גם חוטי הצלעות וחזה העוף שכתבת איני בקי ואפשר שגם הם מן הוורידין או מן טרפש דליבא, (וגם) [ואם] נראים מליאים דם יש להחמיר בהם ליטלם או לחותכם או למולחם. ועל חוטין הנחתכין והנמלחים, כיון שהצריכו חכמים (כי) [לחותכם, אם] לאחר כך נמצא מליאים ומכונסים דם יש (להשלים) [להשליכם]. מיהו נראה כל כמה דלא חזינן לא מחזקינן איסורא. דמסתמא בחתיכה ומליחה יצא כל הדם, כיון שעשו חתיכה בחוטין כמו שרגילין כאן וכאן במקומות הרבה. וריאה של עוף ששאלת אין מולחין אותה עם העוף בלא קריעה. שדמה אסור מן התורה, כדאמר [קי"א ע"א] בכבדא צריך קריעה שתי וערב וחתיכה [לתחת]. ולא מצינו הצרכת קריעה בשביל דם המתכנסת בסימפונות, כי [אם גבי] כבדא דנפיש ביה דמא. ואם תבא להחמיר מסברא אף בריאה דבהמה, משום שאנו רואים אותה וחותכין אותה יוצא דם מן הסימפונות כל כך גדולים שיהא ראוי לכך לחוש אפילו בבהמה מי שבא [להחמיר] צריך ראייה. כי דומה שאין מתכנס בסימפונות הריאה [אלא] על ידי נפיחה.
<h2>דף קיא.</h2>
דין חוטי רגלי בהמה רגילים להסיר חוט, אם הוא מאדים. אך לא נמצא בתלמוד שלנו, ואינו בכלל [חוטים] אחרים. וחוט החזה עמא דבר להסירו, ונראה שהוא בא מן הצואר. וריאה של עוף לא מצינו קריעה כלל ואף לשל בהמה. וגם מנהג ליכא בעוף, ואין לחוש בשל בהמה. חוטים הנמצאים ברגלי בהמה [וביריכי] העוף, ששאל אדוני אם הם אסורים אם הם מלאים דם, או מותרים. לא ידעתי בהם חוטים שיכולים להאדים. ואם אירע באקראי דומה לי כי טוב ליזהר ולהשליך אותן גידין או לחתכם (או) [ו]למולחם כעין מיזרקי ואומצא דאסמיק. כי יש לחוש שמא בולעים דם, כיון שאינם רגילים להיות אדומים. [ואותם הנמצאים ביריכי העוף שרגילין להיות תדיר אדומים] ואין רגילים העולם להסירן. ומתוך המנהג דומה לי שמותרין שאין לומר זה דם, אלא גידים אדומים הם, ואעפ"כ קשה [בעיני] לאוכלם כשבאין לידי, (ואם הם) אדומים או שחורים מלאים דם ואע"פ [כן] אין צריך לנקרם קודם בישול, דלא חזינן לרבנן קשישאי דמצרכי הכי. ואותם של חזה שבראשי הצלעות מכאן ומכאן, נוהגים (אין מקרן) [לנקרן] למליחה. ונראה שהן יוצאין מן הוורידין של צואר גם חוטי הצלעות וחזה העוף שכתבת איני בקי ואפשר שגם הם מן הוורידין או מן טרפש דליבא, (וגם) [ואם] נראים מליאים דם יש להחמיר בהם ליטלם או לחותכם או למולחם. ועל חוטין הנחתכין והנמלחים, כיון שהצריכו חכמים (כי) [לחותכם, אם] לאחר כך נמצא מליאים ומכונסים דם יש (להשלים) [להשליכם]. מיהו נראה כל כמה דלא חזינן לא מחזקינן איסורא. דמסתמא בחתיכה ומליחה יצא כל הדם, כיון שעשו חתיכה בחוטין כמו שרגילין כאן וכאן במקומות הרבה. וריאה של עוף ששאלת אין מולחין אותה עם העוף בלא קריעה. שדמה אסור מן התורה, כדאמר [קי"א ע"א] בכבדא צריך קריעה שתי וערב וחתיכה [לתחת]. ולא מצינו הצרכת קריעה בשביל דם המתכנסת בסימפונות, כי [אם גבי] כבדא דנפיש ביה דמא. ואם תבא להחמיר מסברא אף בריאה דבהמה, משום שאנו רואים אותה וחותכין אותה יוצא דם מן הסימפונות כל כך גדולים שיהא ראוי לכך לחוש אפילו בבהמה מי שבא [להחמיר] צריך ראייה. כי דומה שאין מתכנס בסימפונות הריאה [אלא] על ידי נפיחה.
